מד.

וַאֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁנִּתְרַחֲקוּ בְּיוֹתֵר מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנָּשׁוּ וְקָפְצוּ מִמְּקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם; וְיֵשׁ שֶׁכְּבָר הָיוּ קְצָת אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ שֶׁכְּבָר שָׁכְחוּ מִזֶּה; וְיֵשׁ שֶׁגַּם עַתָּה זוֹכְרִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ שֶׁנָּשְׁתָה גְּבוּרָתָם, וְאֵין לְאֵל יָדָם לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרָם; אַף עַל פִּי כֵן בְּגֹדֶל כֹּחַ הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִים בֶּאֱמֶת, פּוֹעֲלִים שֶׁכֻּלָּם יִשְׁמְעוּ קוֹל הַכְּרוּז וְהַתּוֹכָחָה שֶׁל הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ כַּנַּ”ל, וְיָשׁוּבוּ כֻּלָּם אֶל ה’: (תורה נ”ו אות ג’)