יא.

עִקַּר הַכְנָעַת וּשְׁבִירַת כָּל הַתַּאֲווֹת, בִּפְרָט תַּאֲוַת נִאוּף שֶׁזֶּה הָעִקָּר שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁבֵּר, הָעִקָּר הוּא עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי רִבּוּי דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, שֶׁהֵם תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֵּשִׂיחַ וּמְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ בִּמְדִינָתֵנוּ - הוּא גַּם כֵּן בִּכְלַל שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כִּי אַדְּרַבָּא, כְּשֶׁמְּדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ צָרִיךְ דַּוְקָא לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ (כַּמְבֹאָר בְּ’הִתְבּוֹדְדוּת’ אוֹת י”ג). רַק הָעִקָּר שֶׁיִּשְׁמֹר אֶת הַלָּשׁוֹן לְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ בְּדִבּוּרִים קְדוֹשִׁים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְלִשְׁמֹר אֶת הַלָּשׁוֹן שֶׁלֹּא לְדַבֵּר דִּבּוּרִים רָעִים, שֶׁהֵם פּוֹגְמִים אֶת הַלְּשׁוֹן קֹדֶשׁ. וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הַדִּבּוּר כַּנַּ”ל מַכְנִיעִין רָע הַכּוֹלֵל כַּנַּ”ל: (תורה י”ט אות ג’)