כב.

גַּם עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית זוֹכֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַמָּמוֹן, שֶׁשָּׁם בְּשָׁרְשָׁהּ הַשֶּׁפַע כֻּלּוֹ אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל מִמֵּילָא תַּאֲוַת מָמוֹן: (תורה כ”ג אות ה’)