סח.

תִּקּוּן גָּדוֹל לְמִקְּרֵה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְאֵלּוּ הֵן: מִכְתָּם לְדָוִד - ט”ז; לְדָוִד מַשְׂכִּיל - ל”ב; אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל - מ”א; כְּאַיָּל תַּעֲרֹג - מ”ב; לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת - נ”ט; לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן - ע”ז; תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה - צ’; הוֹדוּ לַה’ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ - ק”ה; עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל - קל”ז; הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ - ק”נ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְאָמְרָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, אֵין צָרִיךְ לִפְחֹד עוֹד כְּלָל מִפְּגָם הַנּוֹרָא שֶׁל הַמִּקְרֶה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בְּוַדַּאי נִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי זֶה: (ח”ב תורה צ”ב)