יג.

עַל יְדֵי צְדָקָה מְבַטְּלִין כֹּחַ הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע, וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא נִצּוֹלִין מֵחַיּוֹת רָעוֹת הַנַּ”ל שֶׁהֵם חַכְמֵי הַטֶּבַע. וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּכְנִיעִין אוֹתָם - עֲדַיִן הֵם חוֹזְרִים וּמַטִּילִים אֵיזֶה סָפֵק בָּרָצוֹן, אִם הַכֹּל מִתְנַהֵג עַל יְדֵי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד; וְאָז צְרִיכִין לַחֲזֹר וּלְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה. כִּי צְדָקָה מַכְנַעַת וּמַשְׁפֶּלֶת חָכְמַת הַטֶּבַע תָּמִיד, וּמְגַלֵּית שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד: (ח”ב תורה ד’ אות י”א)