יד.

עִקַּר הָעֲבוֹדָה הוּא רַק עַל יְדֵי תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת גָּמוּר, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, וְזֶהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי. וְחָלִילָה לְמִי שֶׁמְּכֻנֶּה בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּכְנֹס בְּסִפְרֵי הַמְחַקְּרִים חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא בְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב. כִּי יֵשׁ בְּכָל הַחָכְמוֹת אֶבֶן נֶגֶף, בְּחִינַת עֲמָלֵק, שֶׁעַל יָדוֹ נוֹפְלִין וְנִכְשָׁלִין, וְיוּכַל לְאַבֵּד עוֹלָמוֹ בְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶהוּ הָרָעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הָרָעוֹת. וַאֲפִלּוּ סִפְרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּדַבְּרִים מֵחֲקִירוֹת - אֵין לְהַבִּיט בָּהֶם כְּלָל, כִּי מַזִּיקִים הַרְבֵּה לָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא יְסוֹד הַכֹּל. וּתְהִלָּה לָאֵל יֵשׁ עַכְשָׁו סְפָרִים קְדוֹשִׁים הַרְבֵּה מְאֹד הַמְּלֵאִים מוּסָר וְיִרְאַת ה’ בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת, שֶׁאֵינָם מְיֻסָּדִים עַל דַּעַת חַכְמֵי יָוָן יִמַּח שְׁמָם, רַק יְסוּדָתָם בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ עַל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא וּמִדְרָשִׁים, וּבִפְרָט הַמְיֻסָּדִים עַל דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וַחֲבֵרָיו, הֲפֹךְ בָּהֶם וַהֲפֹךְ בָּהֶם, בָּהֶם דַּיְקָא, וְלֹא בַּסְּפָרִים שֶׁמְּעֹרָב בָּהֶם דַּעַת הַגּוֹיִם הַכּוֹפְרִים בָּעִקָּר, מַהֵר הִמָּלֵט נַפְשְׁךָ, מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם, וְתִהְיֶה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל לְחַיֵּי עוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים: (ח”ב תורה י”ט)