ז.

גַּם צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת הָעַיִן מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא טוֹב עַיִן צָרִיךְ לִשְׁמֹר מִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְאִיָּה יָפָה יוּכַל לִטְעוֹת עַל יְדֵי שֶׁרוֹאֶה מֵרָחוֹק, וְנִדְמֶה לוֹ לְהֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת. וּכְמוֹ כֵן הוּא בְּעֵינֵי הַשֵּׂכֶל בְּכַמָּה בְּחִינוֹת, כְּגוֹן לִפְעָמִים שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ נוֹטֶה מִן הָאֱמֶת, אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה כְּנֶגְדּוֹ שֶׁלֹּא כְּהֹגֶן וְכוּ’, וּמֵחֲמַת זֶה יֵשׁ בְּלִבּוֹ עָלָיו וְיוּכַל לְהִתְעוֹרֵר מַחֲלוֹקוֹת עַל יְדֵי זֶה, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁחוֹלֵק עַל חֲבֵרוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם - וּבֶאֱמֶת הַכֹּל בָּא מִטָּעוּת שֶׁל כֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁכֹּחַ הַמְדַמֶּה הִטְעָה אוֹתוֹ עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ עַל חֲבֵרוֹ דִּבְרֵי שְׁקָרִים וּבְדּוּיִים; וְכֵן יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת, מַה שֶּׁעֵינֵי הַשֵּׂכֶל נוֹטִים מִן הָאֱמֶת עַל יְדֵי טָעוּת שֶׁל הַמְדַמֶּה, כִּי כֹּחַ הַמְדַמֶּה יָכוֹל לְהַטְעוֹת אֲפִלּוּ אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים, אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא טוֹב עַיִן. עַל כֵּן צְרִיכִין לָזֶה שְׁמִירָה יְתֵרָה, לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מִטָּעוּת שֶׁל הַמְדַמֶּה. וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי שֶׁשּׁוֹמְרִין אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מִלָשׁוֹן הָרָע, מִלְּאָמְרוֹ וּמִלְּקַבְּלוֹ, כִּי עַל יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע מִתְגַּבֵּר הַמְדַמֶּה וְנִפְגָּם הַזִּכָּרוֹן, לִזְכֹּר תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, שֶׁהוּא תָּלוּי בְּתִקּוּן הָעֵינַיִם כַּנַּ”ל: (תורה נ”ד אות ה’)