ו.

עַל יְדֵי צְדָקָה הַנַּ”ל הוּא מַזְכִּיר אֶת הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ בֵּין הָעַכּוּ”ם, הַיְנוּ נִיצוֹצֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּפְלוּ בַּגָּלוּת וּמֵחֲמַת אֲרִיכַת הַזְּמַן שֶׁל הַגָּלֻיּוֹת שָׁכְחוּ מַעֲלָתָם; אֲבָל עַל יְדֵי הַצְּדָקָה הַנַּ”ל הֵם זוֹכְרִים אֶת עַצְמָן אֵיךְ נָפְלוּ מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ, וּמַתְחִילִים לְרַחֵם עַל עַצְמָן וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ, כִּי הֲלֹא הֵם לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת, כִּי יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְלַךְ בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם, וְעַתָּה הֵם כְּבוּשִׁים בְּגָלוּת כָּזֶה, וִיכוֹלִים לֵילֵךְ לְכִלָּיוֹן וְהֶפְסֵד חַס וְשָׁלוֹם; וּמֵחֲמַת זֶה שֶׁזּוֹכְרִים כָּל זֶה, הֵם שָׁבִים וְחוֹזְרִים אֶל הַקְּדֻשָּׁה.

וּמִזֶּה מִמֵּילָא יוּכַל כָּל אָדָם לְהָבִין בְּעַצְמוֹ כַּמָּה וְכַמָּה הוּא בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ כְּשֶׁיִּזְכֹּר גֹּדֶל מַעֲלָתוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ, וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ: הֲלֹא אֲנִי מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת וְכוּ’ כַּנַּ”ל, וְאֵיךְ אֲנִי מֻטָּל עַתָּה, וְחַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם מִי יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה לְהַלָּן בַּיָּמִים הַבָּאִים, כִּי הֲלֹא הַבַּעַל דָּבָר רוֹצֶה לְכַלּוֹת אוֹתִי חַס וְשָׁלוֹם; וְעַל יְדֵי זֶה יְרַחֵם עַל עַצְמוֹ, וְיִשְׁתַּדֵּל לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: (תורה י”ז אות ו’)