ג.

אֱלוּל מְסֻגָּל לָמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, עַד שֶׁיָּשִׂים אֶל לִבּוֹ וְיַרְגִּישׁ הֵיטֵב כְּאֵב חֲטָאָיו בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁיַּרְגִּישׁוּ גַּם כָּל הַלְּבָבוֹת שֶׁל כָּל הַטִּפּוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ לְכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְשְׁכוּ וְכוּ’, וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה רַעַשׁ גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם, וְיָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה כֻּלָּם (עַיֵּן ‘תְּשׁוּבָה’ אוֹת כ”ה): (תורה קמ”א)