ד.

עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, כִּי הֵם יְמֵי רָצוֹן שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לְקַבֵּל לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת וּפָתַח דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לֵילֵךְ בָּהּ. וְעִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה, הוּא לֵידַע שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, וְלִמְצֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל הַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּבְכָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם; כִּי לִפְעָמִים עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם עוֹלֶה לְמַעְלָה, כְּגוֹן שֶׁנִּתְעַשֵּׁר, אֲזַי הוּא שׁוֹכֵחַ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גַּם אֲפִלּוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מָצִינוּ שֶׁיֵּשׁ שֶׁעָלָה לְמַעֲלָה גְּדוֹלָה וְכָפַר בָּעִקָּר רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַל כֵּן צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּקָרְבֵהוּ בְּהִתְקָרְבוּת שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ. וְכֵן בְּכָל הַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, אֲפִלּוּ בַּעֲשָׂרָה כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא - גַּם שָׁם צְרִיכִין לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה (וְעַיֵּן כָּל זֶה בְּ’הִתְחַזְּקוּת’ וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים): (ח”ב תורה פ”ב)