אֲבָל לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁנִּתְעַלֵּם שֵׁם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְנִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, וְנִתְגַּדֵּל וְנִתְפַּרְסֵם מְפֻרְסָם שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁאֵין בּוֹ שֵׁם ה’ כְּלָל, עַל יְדֵי זֶה כִּבְיָכוֹל נִתְמַעֵט וְנִתְעַלֵּם שֵׁם ה’. וַאֲזַי נִתְגַּדְּלִין בָּעוֹלָם בַּעֲלֵי שֵׁמוֹת וְקֵדָרִיִּים (שֶׁקּוֹרִין טַאטַארִין), וּבָאִין לָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם דְּבָרִים שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם כִּי אִם שְׁמוֹת הַטֻּמְאָה חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל יְדֵי זֶה בָּאִין שְׂרֵפוֹת בָּעוֹלָם, וְנִסְתַּלֵּק מְאוֹר הָעֵינַיִם, וְנֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ נֶחֱרָב וְנִשְׂרָף הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וַאֲזַי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיְקָרִים נֶחֱשָׁבִים כְּאִלּוּ הֵם מִתְגַּלְגְּלִים בַּחוּצוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶם קוֹנֵן יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא (אֵיכָה ד, ב): “בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים” וְגוֹ’, “תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת” (שם א’).
וְהַתִּקּוּן לְכָל זֶה הוּא לְהִזָּהֵר מְאֹד לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, לִהְיוֹת מִתְאַבֵּל עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָעִקָּר לִבְכּוֹת וּלְהִתְאַבֵּל עַל חֲטָאָיו שֶׁגּוֹרְמִים לְעַכֵּב בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ הֶחֱרִיבוֹ, וְגַם אוּלַי בַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן הָיָה הוּא הַגּוֹרֵם שֶׁיֵּחָרֵב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְעַל כָּל זֶה יִבְכֶּה וְיִתְאַבֵּל מְאֹד בְּכָל לַיְלָה בַּחֲצוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא מִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ; וְעַל יְדֵי זֶה יִתְתַּקֵּן כָּל הַנַּ”ל: (ח”ב ס”ז)