הַמַּנְהִיג הָאֱמֶת שֶׁל הַדּוֹר, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק גָּדוֹל בֶּאֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה קָדוֹשׁ וּפָרוּשׁ גָּדוֹל מִתַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, וְאָז דַּיְקָא הוּא רָאוּי לִהְיוֹת מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל. וַאֲזַי עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּתוֹ לְבַד שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי זֶה מֵאִיר וּמִתְנוֹצֵץ מֹחוֹ וְשִׂכְלוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְעַל יְדֵי זֶה מְחַלֵּק לָהֶם גְּדֻלָּה לְכָל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ לְפִי הִתְנוֹצְצוּת מֹחוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה כָּל אֶחָד לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא כָּרָאוּי לוֹ. וְגַם נִמְשָׁךְ עַל כָּל אֶחָד קְדֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת מִתַּאֲוָה הַנַּ”ל עַל יְדֵי הַמַּנְהִיג שֶׁהוּא קָדוֹשׁ גָּדוֹל כַּנַּ”ל. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְבוּשָׁה וּתְשׁוּבָה (עַיֵּן ‘בּוּשָׁה’ אוֹת ד’). וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲנָוָה אֲמִתִּית, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא.
אֲבָל כְּשֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם מַנְהִיג כָּזֶה, אֲזַי כָּל הָעוֹלָם מְבֻלְבָּל, וְכָל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם נוֹטֵל, כְּמוֹ שֶׁמִּתְנַהֵג עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים: (ח”ב תורה ע”ב)