יא.

כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, הֵן בְּפַרְנָסָה, הֵן בִּבְרִיאוּת הַגּוּף וְכוּ’, כֻּלָּם אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁלִימָם וּלְמַלְּאֹתָם כִּי אִם עַל יְדֵי הַצַּדִּיק וְהָרַב הָאֱמֶת, שֶׁנִּלְוֶה אֵלָיו. כִּי שְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת הוּא עַל יְדֵי אֲנָחָה וּגְנוּחֵי שֶׁמִּתְאַנֵּחַ עַל הַחִסָּרוֹן, כִּי הָאֲנָחָה שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי יְקָרָה מְאֹד, כִּי עַל יָדָהּ מַמְשִׁיכִין הָרוּחַ חַיִּים לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן שֶׁמִּתְאַנֵּחַ עָלָיו; אֲבָל זֶה הָרוּחַ חַיִּים לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן מְקַבְּלִין רַק מֵהַצַּדִּיק שֶׁדָּבוּק בְּהַתּוֹרָה, שֶׁשָּׁם הָרוּחַ חַיִּים: (תורה ח’ אות ב’)