י.

קֹדֶם שֶׁמְּקֹרָב לְהַצַּדִּיק, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת “הַשְׁמֵן לֵב וְכוּ’”, הַיְנוּ שֶׁלִּבּוֹ אָטוּם, וְאָזְנָיו סְתוּמִים, וְעֵינָיו עִוְרִים - מִלִּרְאוֹת הָאֱמֶת וּלְהִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה. אֲבָל כְּשֶׁמְּדַבֵּק עַצְמוֹ לַצַּדִּיקִים, וּמְקַבֵּל מֵהֶם עֵצוֹת - אֲזַי נִפְתָּח לְבָבוֹ וְעֵינָיו וְאָזְנָיו, וְרוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ וּמֵבִין הָאֱמֶת, וְזוֹכֶה לִתְשׁוּבָה: (תורה ז’ אות ה’)