טז.

צַדִּיקֵי אֱמֶת הֵם מַעֲלִין אֶת הַתְּפִלָּה בַּעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, עַד שֶׁמְּגַלִּין אֱלֹקוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, אֲפִלּוּ לְהָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד שֶׁהֵם הָרְשָׁעִים וְהָעַכּוּ”ם, שֶׁזֶּה עִקַּר גְּדֻלָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא; כִּי עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁגַּם הָרְחוֹקִים מְאֹד, וַאֲפִלּוּ הָעַכּוּ”ם, יֵדְעוּ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל. עַל כֵּן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה אוֹ אֵיזֶה צַעַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, יֵלֵךְ לַצַּדִּיקִים שֶׁיְּבַקְשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים; וּבָזֶה עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה אֵינָם יוֹדְעִים כִּי אִם הַצַּדִּיקִים: (תורה י’ אות ב’ ג’ ד’)