כא.

גַּם מִזֶּה תָּבִין הַחִלּוּק הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בֵּין כְּשֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ אֵצֶל הַצַּדִּיק בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַתּוֹרָה - וּבֵין כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ מִפִּי אַחֵר; כִּי כְּשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ שָׁם יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּהַתּוֹרָה, וְנִתְחַדֵּשׁ נַפְשׁוֹ אָז, מִלְּבַד עוֹד הַרְבֵּה חִלּוּקִים כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר: (תורה י”ג אות ה’ ו’)