כה.

יֵשׁ נְפָשׁוֹת שֶׁהֵם פְּגוּמוֹת מְאֹד מְאֹד, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁבָּאִים אֵצֶל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן מְשֻׁקָּעִים בְּכָל הַתַּאֲווֹת, וַעֲדַיִן לֹא יָצְאוּ מֵחֹל אֶל הַקֹּדֶשׁ אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה; וּנְפָשׁוֹת כָּאֵלּוּ, בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹתָם וּלְחַדְּשָׁם בִּבְחִינַת עִבּוּר. אֲבָל יֵשׁ צַדִּיק שֶׁגָּדוֹל בְּמַעֲלָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ נְפָשׁוֹת פְּגוּמוֹת כָּאֵלּוּ - הוּא יָכוֹל לְהַעֲלוֹתָם בִּבְחִינַת עִבּוּר, וּלְחַדְּשָׁם לְטוֹבָה. עַל כֵּן מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁפָּגַם מְאֹד, וְרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו וְלַחֲזֹר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מְאֹד מְאֹד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּזַכֵּהוּ בְּרַחֲמָיו לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק כָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה גִּבּוֹר כָּל כָּךְ שֶׁיּוּכַל לְהַעֲלוֹת וּלְחַדֵּשׁ גַּם נַפְשׁוֹ לְטוֹבָה. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִמְצֹא צַדִּיק כָּזֶה: (תורה י”ג אות ו’)