לב.

יֵשׁ חִלּוּק גָּדוֹל בֵּין הַלּוֹמֵד מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר וּבֵין הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ. כִּי הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ, בְּוַדַּאי נִתְקַשֵּׁר נִשְׁמָתוֹ עִם נִשְׁמַת הַצַּדִּיק בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל קֹדֶם שֶׁהִמְשִׁיךְ הַתּוֹרָה (כַּמְבֹאָר בִּפְנִים), וְיֵשׁ לְזֶה הָאָדָם חֵלֶק בַּבֵּאוּר הַזֶּה; כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה נִתּוֹסֵף קְדֻשָּׁה לְמַעְלָה, וְכָל תְּפִלָּה הַיּוֹצֵאת מֵהַרְבֵּה נְשָׁמוֹת - הִיא מוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה לְמַעְלָה בְּיוֹתֵר, וּמְעוֹרֶרֶת בְּיוֹתֵר לֵב הָעֶלְיוֹן, וּמַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה בְּיוֹתֵר, הַכֹּל לְפִי רֹב אֲנָשִׁים - כֵּן יוֹתֵר קְדֻשָּׁתוֹ. גַּם כָּל הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים בִּשְׁעַת הַדְּרוּשׁ, נִכְנָע רִשְׁעָתָם עַל יְדֵי הַטּוֹב שֶׁבֶּחָכָם הַדּוֹרֵשׁ, וּבָזֶה מוֹצִיא אוֹתָם מִתַּחַת רְשׁוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא וּמַכְנִיס אוֹתָם תַּחַת רְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה: (תורה כ’ אות ד’)