לה.

אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהוּא עִקַּר הַכֹּל וְהִיא כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה, כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, כִּי כָּל עִקַּר אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל מַמְשִׁיכִין הֵם לְהַדּוֹר. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת. כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה מוֹנְעִים וּמִתְנַגְּדִים, וְאֵינָם מַנִּיחִים לְהִתְקָרֵב לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת, וְכָל עִקַּר כֹּחָם הוּא רַק עַל יְדֵי עַזּוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא; עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה לַעֲמֹד נֶגֶד עַזּוּתָם הָרָע, וְיִהְיֶה מִצְחוֹ חָזָק לְעֻמַּת מִצְחָם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת גָּדוֹל. וְלָבוֹא לָעַזּוּת הַזֶּה הוּא עַל יְדֵי שִׂמְחָה, שֶׁהִיא עִקַּר הָעַזּוּת וְהַהִתְחַזְּקוּת לְבַל יִתְבַּיֵּשׁ וְיִתְבַּטֵּל כְּלָל מִפְּנֵי הַמַּלְעִיגִים, רַק יִהְיֶה עַז כַּנָּמֵר נֶגְדָּם: (תורה כ”ב אות ד’)