לח.

צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ אַחַר הָרַבִּי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כִּי צְרִיכִין לָזֶה רַבִּי גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר גַּם בְּךָ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ; וְכָל מַה שֶּׁהוּא קָטָן בְּיוֹתֵר - הוּא צָרִיךְ רַבִּי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, שֶׁיִּהְיֶה אָמָּן נִפְלָא כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְהַלְבִּישׁ שֵׂכֶל עֶלְיוֹן כָּזֶה - דְּהַיְנוּ הַשָּׂגָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ - לְקָטָן וּמְרֻחָק כְּמוֹתוֹ, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה נֶחֱלָשׁ בְּיוֹתֵר - הוּא צָרִיךְ רוֹפֵא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. עַל כֵּן אַל תִּטְעֶה לוֹמַר: דַּי לִּי אִם אֶהְיֶה מְקֹרָב אֵצֶל אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט הַמֻּחְזָק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְנִכְבָּד קְצָת, וְלָמָּה לִי לְבַקֵּשׁ גְּדוֹלוֹת וְלַחֲזֹר אַחַר הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל דַּיְקָא, הַלְוַאי שֶׁאֶהְיֶה מִתְּחִלָּה כְּמוֹ אִישׁ כָּשֵׁר הַזֶּה (כְּמוֹ שֶׁטּוֹעִין בָּזֶה כַּמָּה אֲנָשִׁים); אַל תִּטְעֶה לוֹמַר כֵּן, כִּי אַדְּרַבָּא, כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ גֹּדֶל פְּחִיתוּתוֹ וְגֹדֶל רִחוּקוֹ שֶׁנִּתְרַחֵק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - כְּמוֹ כֵן הוּא צָרִיךְ דַּיְקָא לְהִתְקָרֵב לְהָרַבִּי הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד, כִּי כָּל מַה שֶּׁהוּא קָטָן בְּיוֹתֵר - הוּא צָרִיךְ רַבִּי אֲמִתִּי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר כַּנַּ”ל: (תורה ל’ אות א’ ב’)