לט.

צָרִיךְ לְקַבֵּל תּוֹכָחָה שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת; וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתּוֹכָחָה שֶׁלָּהֶם הוּא לִפְעָמִים בְּדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן, אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין אָנוּ לְקַבֵּל תּוֹכַחְתָּם. כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם סוֹבְלִים צַעַר גָּדוֹל מֵאִתָּנוּ: כִּי כָּל הָעֲסָקִים וְשִׂיחַת חֻלִּין שֶׁלָּנוּ - הוּא בְּוַדַּאי רָעָה אֶצְלָם, אַךְ אֲפִלּוּ גַּם טוֹבָתֵנוּ, שֶׁהִיא הַתְּפִלָּה שֶׁלָּנוּ, שֶׁהוּא בְּעֶרְכֵּנוּ טוֹב - הוּא גַּם כֵּן רָעָה אֶצְלָם, כִּי תְּפִלָּתֵנוּ מְבַלְבֶּלֶת אוֹתָם מְאֹד מֵחֲמַת שֶׁהִיא מְעֻרְבֶּבֶת בְּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּבִלְבּוּלִים הַרְבֵּה; וּמֵחֲמַת זֶה הֵם מוֹכִיחִים אוֹתָנוּ לִפְעָמִים בְּדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן. אֲבָל אָנוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל תּוֹכַחְתָּם, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחֶסֶד, וְעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין וּמַשְׁפִּילִין חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּמֶמְשֶׁלֶת הָעַכּוּ”ם, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַעֲלוֹת הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁעַל יָדָהּ בָּאִין לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת: (תורה ל’ אות ז’)