מ.

הַמִּתְקָרְבִים לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, יֵשׁ בָּהֶם אַרְבַּע בְּחִינוֹת שֶׁחָשְׁבוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיַן אַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס: כִּי יֵשׁ מִי שֶׁמְּקַבֵּל דֶּרֶךְ יְשָׁרָה מֵהָרַב, וְנַעֲשֶׂה אִישׁ כָּשֵׁר עַד סוֹפוֹ, וְזֶה בְּחִינַת “נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם”; וְיֵשׁ בְּחִינַת “הֵצִיץ וְנִפְגַּע, הֵצִיץ וָמֵת”, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְלַהֵב יוֹתֵר מִדַּי, יוֹתֵר מֵהַמִּדָּה, וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לָמוּת אוֹ לָצֵאת מִדַּעְתּוֹ, אַךְ גַּם עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: “צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם”; אֲבָל יֵשׁ מִי שֶׁפּוֹרֵשׁ לְגַמְרֵי וּמִתְרַחֵק מִן הַצַּדִּיק, וְנַעֲשֶׂה מִתְנַגֵּד וָלֵץ, וְזֶה בְּחִינַת ‘אַחֵר’ שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. כִּי הַצַּדִּיק וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁנֵי הַכֹּחוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהַתּוֹרָה, סַם חַיִּים וְסַם מָוֶת, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לְהַמִּתְקָרֵב אֵלָיו לְקַבֵּל כִּרְצוֹנוֹ, “צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ”: אִם הוּא חָפֵץ בָּאֱמֶת - יִזְכֶּה לְקַבֵּל מֵהָרַב דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְעֵצוֹת טוֹבוֹת לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ; וְאִם לָאו, וְהוּא בָּא בְּעַקְמוּמִיּוּת, וְטִינָא יֵשׁ בְּלִבּוֹ - יוּכַל גַּם כֵּן לִמְצֹא בְּהָרַב מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּמְצָא בּוֹ דָּבָר שֶׁיִּכְפֹּר בַּכֹּל וְיִתְרַחֵק לְגַמְרֵי, וְזֶה בְּחִינַת “וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם” רַחֲמָנָא לִצְלָן: (תורה ל”א אות ט’)