נ.

הַכְּלָל וְהָעִקָּר: שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים, וּלְהִזָּהֵר בִּכְבוֹדָם, וְלִירָא מֵהֶם מְאֹד. וְאַף אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁהֵם עוֹשִׂים חַס וְשָׁלוֹם כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, הוּא צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי הֵם עוֹשִׂים נְכוֹנָה עַל פִּי הַתּוֹרָה; כִּי הַתּוֹרָה נִמְסְרָה לְחַכְמֵי הַדּוֹר לְדָרְשָׁהּ כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדְעִים, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ שִׂכְלוֹ וְדַעְתּוֹ, רַק לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם: (תורה נ”ז אות א’)