נא.

כָּל הָרְפוּאוֹת תְּלוּיִים בַּתּוֹרָה. וְהַתּוֹרָה נִמְסְרָה לַחֲכָמִים, וַאֲנַחְנוּ מְצֻוִּים לִשְׁמֹעַ מֵהֶם וְלִבְלִי לָסוּר מִדִּבְרֵיהֶם יָמִין וּשְׂמֹאל; וּמִי שֶׁמְּזַלְזֵל בְּדִבְרֵיהֶם וְאֵינוֹ מַאֲמִין דִּבְרֵיהֶם מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁמִּדְּאוֹרַיְתָא אֵינוֹ כֵּן, עַל יְדֵי זֶה נֶחֱלֶה בְּמַכָּה שֶׁאֵין לָהּ רְפוּאָה, וּמֵת בָּהּ: (תורה נ”ז אות א’)