נז.

דַּע שֶׁהַצַּדִּיקִים הַמַּנְהִיגִים הָאֲמִתִּיִּים, יֵשׁ בָּהֶם כַּמָּה שִׁנּוּיִים בְּעִנְיַן הַנְהָגַת בְּנֵי הָעוֹלָם הַמִּתְקָרְבִים אֲלֵיהֶם. כִּי לִפְעָמִים הַצַּדִּיק מִתְקָרֵב עַצְמוֹ אֶל הָעוֹלָם מְאֹד; וְלִפְעָמִים הוּא מְכַסֶּה עַצְמוֹ וּמַעֲלִים עַצְמוֹ מֵהֶם מְאֹד וּמִתְרַחֵק מֵהֶם מְאֹד, וְלֹא דַּי שֶׁמִּתְרַחֵק מֵהֶם וּמִתְרוֹמֵם מֵהֶם וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, אַף גַּם נוֹפְלִים עָלָיו קֻשְׁיוֹת וּתְמִיהוֹת, עַד שֶׁנֶּעֱקָם וְנִתְבַּלְבֵּל מֹחָם מֵהַנְהָגוֹתָיו עִמָּהֶם; וְכָל זֶה לְטוֹבַת הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו. עַל כֵּן אַל יְבַהֲלוּךָ רַעְיוֹנֶיךָ עַל זֶה, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתְךָ: (תורה ס”ג)