עג.

הָאֱמוּנָה לְבַדָּהּ שֶׁמַּאֲמִין בְּהַצַּדִּיק וּמְקָרֵב עַצְמוֹ אֵלָיו, אֲפִלּוּ אִם לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כְּלָל - זֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאֹד; כִּי עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה וְהַהִתְקָרְבוּת לְבַד נֶאֱכָל הָרָע שֶׁלּוֹ, וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, אֲבָל מִי שֶׁנּוֹסֵעַ וּמְקָרֵב עַצְמוֹ לַצַּדִּיקִים בִּשְׁבִיל כַּוָּנָה אַחֶרֶת - לֹא יוֹעִיל לוֹ הַהִתְקָרְבוּת כְּלָל: (תורה קכ”ט)