הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא רַחֲמָן גָּדוֹל מְאֹד עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא מְרַחֵם בָּרַחֲמָנוּת הָאֲמִתִּי עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא לְהַכְנִיס בָּהֶם הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ, לְהוֹדִיעָם כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקִים, וּלְהוֹצִיאָם מֵעֲווֹנוֹת, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הָרַחֲמָנוּת עַל יִשְׂרָאֵל, הַגָּדוֹל מִכָּל מִינֵי רַחֲמָנוּת, כִּי יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ אֵין יְכוֹלִין לִשָּׂא עֲלֵיהֶם הַמַּשְׂאוֹי שֶׁל עָווֹן אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד (וְעַיֵּן ‘תּוֹכָחָה’ אוֹת י”ז). כִּי הוּא יוֹדֵעַ מַעֲלוֹת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְדַקּוּתָם וְרוּחָנִיּוּתָם, אֵיךְ הֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מֵעָווֹן וְאֵין עָווֹן שַׁיָּךְ לְאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי כְּלָל, עַל כֵּן הוּא מוֹסֵר נַפְשׁוֹ בְּכָל פַּעַם עֲבוּרָם, לְהוֹצִיאָם מֵעֲווֹנוֹת וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּסְלַח לָהֶם לְכָל חַטֹּאתֵיהֶם.
גַּם הוּא יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הָרַחֲמָנוּת, שֶׁלֹּא לְרַחֵם עַל אֶחָד בְּרַחֲמָנוּת שֶׁמַּזִּיק לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וְשֶׁלֹּא לְרַחֵם עַל מִי שֶׁאָסוּר לְרַחֵם עָלָיו. גַּם הוּא מִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׁאִיר דַּעְתּוֹ לְדוֹרוֹת לָנֶצַח, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ; כִּי אֲפִלּוּ אִם זָכָה הַצַּדִּיק לְהִסְתַּלֵּק וְלַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה, אַף עַל פִּי כֵן אֵין זֶה שְׁלֵמוּתוֹ לִהְיוֹת לְמַעְלָה לְבַד, רַק עִקַּר שְׁלֵמוּתוֹ שֶׁיָּאִיר אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ לְמַטָּה לְמַטָּה גַּם כֵּן, שֶׁיַּשְׁאִיר בֵּן וְתַלְמִיד שֶׁיְּקַבְּלוּ דַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְיָאִירוּ דַּעְתּוֹ בָּעוֹלָם מִדּוֹר לְדוֹר לָנֶצַח. גַּם הוּא יוֹדֵעַ אֵיךְ לְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְלַעֲשׂוֹת סְיָג לִדְבָרָיו, לִשְׁתֹּק בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁתֹּק, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ הַשּׁוֹמְעִים בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים שֶׁאֲסוּרִים לִכְנֹס בָּהֶם (עַיֵּן בִּפְנִים, ח”ב תורה ז’).
גַּם הוּא יָכוֹל לִלְמֹד וּלְהָאִיר בְּדָרֵי מַעְלָה וּבְדָרֵי מַטָּה, לְהַרְאוֹת לְהַגְּבוֹהִים בְּמַעֲלָה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת “מֶה חָמִיתָ מַה פִּשְׁפַּשְׁתָּ וְכוּ’”. וּלְהֵפֶךְ, לְדָרֵי מַטָּה, שֶׁהֵם הַמֻּנָּחִים בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד, בְּתוֹךְ הָאָרֶץ מַמָּשׁ בְּתַכְלִית הַיְרִידָה, לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁעֲדַיִן ה’ עִמָּם וְאֶצְלָם וְקָרוֹב לָהֶם, לְחַזְּקָם וּלְאַמְּצָם שֶׁלֹּא יִתְיָאֲשׁוּ חַס וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם.
וְהוּא כּוֹלֵל כָּל הָעוֹלָמוֹת יַחַד, עֶלְיוֹן בַּתַּחְתּוֹן וְתַחְתּוֹן בָּעֶלְיוֹן, וּמְקַיֵּם כֻּלָּם בְּגֹדֶל כֹּחוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה מִמְּקוֹר הָרָצוֹן, וְעַל יְדֵי זֶה כָּל מִי שֶׁהוּא אִישׁ חַיִל מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הַפַּרְנָסָה הַזֹּאת, וְזוֹכֶה בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁיִּרְצֶה וְיִכְסֹף וְיִשְׁתּוֹקֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן חָזָק וּמֻפְלָג בְּלִי שִׁעוּר, עַד שֶׁלֹּא יֵדַע כְּלָל מַה הוּא רוֹצֶה וְכוּ’. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְתַלְמִידָיו שֶׁיָּנְקוּ מִדַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ, וּלְהִתְנַפֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, שֶׁיִּמְצָא מַנְהִיג רַחֲמָן אֲמִתִּי כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מֵעֲווֹנוֹת, וּלְזַכּוֹת אוֹתוֹ לְכָל הַנַּ”ל; כִּי זֶה עִקַּר הָרַחֲמָנוּת מִכָּל מִינֵי רַחֲמָנוּת כַּנַּ”ל: (ח”ב תורה ז’)