צה.

עַל יְדֵי רַבִּי אֲמִתִּי עִם תַּלְמִידִים נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, דְּהַיְנוּ תִּקּוּן הָאֱמוּנָה, וְתִקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמֹּחִין, וְתִקּוּן הַשֵּׁנָה שֶׁתִּהְיֶה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, וְעַל יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מִטֻּמְאַת מִקְרֶה חַס וְשָׁלוֹם בְּכָל הַבְּחִינוֹת (עַיֵּן ‘בְּרִית’ אוֹת נ”ז). גַּם כָּל הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁל הַמֹּחַ נִתְתַּקְּנִים עַל יְדֵי שֶׁבָּאִים לַצַּדִּיק שֶׁהוּא רַבִּי אֲמִתִּי: כִּי עַל יְדֵי הָרְאִיָּה בְּעַצְמָהּ שֶׁרוֹאִין אֶת הָרַב נִתְתַּקֵּן חוּשׁ הָרְאוּת, כִּי הָרְאִיָּה בְּעַצְמָהּ שֶׁרוֹאִין אֶת הָרַב הוּא דָּבָר גָּדוֹל; וְעַל יְדֵי שֶׁשּׁוֹמְעִין הַמּוּסָר שֶׁל הָרַב, עַל יְדֵי זֶה מְתַקְּנִין חוּשׁ הַשְּׁמִיעָה; וְעַל יְדֵי הַטְרָחוֹת וְהַיְגִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי לִנְסֹעַ וְלָבוֹא אֶל הָרַב, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא אֶל הָרַב וּלְקַבֵּל וְלִינֹק מֵחָכְמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה כִּי אִם עַל יְדֵי טְרָחוֹת וִיגִיעוֹת, וְעַל יְדֵי אֵלּוּ הַטְּרָחוֹת וְהַיְגִיעוֹת מְתַקְּנִין חוּשׁ הָרֵיחַ; וְעַל יְדֵי שֶׁזּוֹכֶה לִטְעֹם וּלְהַרְגִּישׁ טַעַם אִמְרֵי נֹעַם שֶׁל הָרַב, עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן חוּשׁ הַטַּעַם; וְעַל יְדֵי הַהוֹצָאוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁמּוֹצִיא אֶת מָמוֹנוֹ וִיגִיעַ כַּפּוֹ כְּדֵי לָבוֹא לְהָרַב, עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ. וְעִקַּר זְמַן הַקִּבּוּץ לְהָרַב הָאֱמֶת הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאָז הוּא עִקַּר תִּקּוּן שֶׁל הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים הַנַּ”ל, וְאָז נִתְתַּקְּנִים כָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ”ל בְּתִקּוּנִים נִפְלָאִים: (ח”ב תורה ה’ אות ט”ו)