ז.

תִּקּוּן הַדִּבּוּר, הוּא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִים בַּעֲנִיּוּת וּבְדַחֲקוּת, בְּעֵת שֶׁצָּר לָאָדָם. וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד, וּמְגָרֵשׁ כָּל בַּעֲלֵי הַדִּין וְכָל סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא, וְעַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן הַדִּבּוּר וּמַעֲלֵהוּ לְשָׁרְשׁוֹ, וַאֲזַי הַדִּבּוּר יוֹצֵא בְּשִׁיר וָשֶׁבַח וְהַלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרוֹת, וִיעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְדִבּוּר אֱמֶת, לְמֻבְחַר הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ בְּהַדִּבּוּר, הַיְנוּ שֶׁיְּדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת גָּדוֹל לַאֲמִתּוֹ, וִיפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ, וִידַבֵּר בַּחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁבַּלֵּב בְּהִתְעוֹרְרוּת בִּתְשׁוּבָה, עַד שֶׁיִּרְאֶה פְּחִיתוּתָיו וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא, עַד שֶׁיָּבוֹא לְבוּשָׁה גְּדוֹלָה עַל יְדֵי זֶה, לְהִתְבַּיֵּשׁ מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ עַל גֹּדֶל פְּשָׁעָיו וְכוּ’. וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְאוֹר הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת דְּבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם בְּחִינַת קֵרוּן אוֹר הַפָּנִים. וְעַל יְדֵי זֶה מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו, וּמְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּעֵץ הַחַיִּים: (עַיֵּן ‘בּוּשָׁה’ אוֹת ב’): (תורה ל”ח אות ד’ ה’ ו’)