ז.

לִזְכּוֹת לְזֶה הַשֵּׂכֶל שֶׁהוּא הַקְדָּמָה לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁיִּהְיֶה שׂוֹנֵא בֶצַע, שֶׁיִּשְׂנָא אֶת הַמָּמוֹן בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה. אֲבָל עַל יְדֵי אַהֲבַת מָמוֹן - הוּא נוֹפֵל מִזֶּה הַשֵּׂכֶל, וְאַדְּרַבָּא, הוּא נוֹפֵל לִשְׁטוּת וּכְסִילוּת וּלְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה, וְהַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא מְסַבְּבִין אוֹתוֹ בְּסִּבּוּבִים שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם הַהֶפֶךְ מִשֵּׂכֶל הַנַּ”ל: (תורה ל’ אות ד’)