וִדּוּי דְּבָרִים

עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה לְשָׁרְשָׁהּ, וְעַל יְדֵי זֶה מְבַטֵּל מֶמְשֶׁלֶת הָעַכּוּ”ם, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לֵידַע שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ, וִיבָרֵךְ עַל הַכֹּל ‘הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב’ - שֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא: (תורה ד’ אות ג’)

עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הֵם חֲקוּקִים עַל עַצְמוֹתָיו. וְעַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו הַצֵּרוּפִים רָעִים שֶׁל הָעֲווֹנוֹת שֶׁהָיוּ חֲקוּקִים עֲלֵיהֶם, וּמוֹחֲלִין וּמְכַפְּרִים לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו (עַיֵּן ‘תְּשׁוּבָה’ אוֹת א’): (תורה ד’ אות ה’)

קֹדֶם שֶׁהִתְוַדָּה וְסִפֵּר כָּל לִבּוֹ לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם, וְנָתַן לוֹ מָמוֹן - עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ הוּא מְהַלֵּךְ. כִּי “יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת”, אֲבָל עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, עַל יְדֵי זֶה הַתַּלְמִיד חָכָם מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וְנִתְתַּקֵּן הַכֹּל: (תורה ד’ אות ח’)

בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם, יְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ; וְעַל יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין סוֹף: (תורה ד’ אות ט’)

צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַחֵטְא, כִּי צְרִיכִין לְהִתְוַדּוֹת בְּדִבּוּרִים דַּיְקָא בְּכָל פַּעַם עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה. וְיֵשׁ לָזֶה מְנִיעוֹת רַבּוֹת: לִפְעָמִים נִשְׁכַּח מֵאִתּוֹ הַחֵטְא, וְיֵשׁ שֶׁיִּכְבַּד עָלָיו מְאֹד, וְקָשֶׁה לוֹ לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר לְהִתְוַדּוֹת, וְעוֹד מְנִיעוֹת רַבּוֹת. וְהַתִּקּוּן לָזֶה: לִשְׂמֹחַ הַרְבֵּה בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן חֲתֻנָּה שֶׁל מִצְוָה אוֹ שְׁאָר מִצְוָה בְּשִׂמְחָה, שֶׁיִּתְגַּבֵּר לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁיְּרַקֵּד הַרְבֵּה מֵחֲמַת שִׂמְחָה, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְוַדּוֹת בְּדִבּוּרִים. וְעַל יְדֵי זֶה יְתַקֵּן פְּגַם חֲטָאָיו: (תורה קע”ח)