ה.

צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַחֵטְא, כִּי צְרִיכִין לְהִתְוַדּוֹת בְּדִבּוּרִים דַּיְקָא בְּכָל פַּעַם עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה. וְיֵשׁ לָזֶה מְנִיעוֹת רַבּוֹת: לִפְעָמִים נִשְׁכַּח מֵאִתּוֹ הַחֵטְא, וְיֵשׁ שֶׁיִּכְבַּד עָלָיו מְאֹד, וְקָשֶׁה לוֹ לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר לְהִתְוַדּוֹת, וְעוֹד מְנִיעוֹת רַבּוֹת. וְהַתִּקּוּן לָזֶה: לִשְׂמֹחַ הַרְבֵּה בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן חֲתֻנָּה שֶׁל מִצְוָה אוֹ שְׁאָר מִצְוָה בְּשִׂמְחָה, שֶׁיִּתְגַּבֵּר לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁיְּרַקֵּד הַרְבֵּה מֵחֲמַת שִׂמְחָה, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְוַדּוֹת בְּדִבּוּרִים. וְעַל יְדֵי זֶה יְתַקֵּן פְּגַם חֲטָאָיו: (תורה קע”ח)