הַשָּׂגוֹת וְהִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת

זֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב הָאָדָם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, וְאוֹמֵר כַּמָּה תֵּבוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, זֶה בְּחֶמְלַת ה’ עָלָיו, שֶׁנִּפְתַּח לוֹ אוֹר אֵין סוֹף וְהֵאִיר לוֹ, וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת, אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי - מַזְלֵהּ חָזֵי, תֵּכֶף נִתְלַהֵב נִשְׁמָתוֹ לִדְבֵקוּת גָּדוֹל, לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹר אֵין סוֹף. וּכְשִׁעוּר הִתְגַּלּוּת אֵין סוֹף, לְפִי מִנְיַן הַתֵּבוֹת שֶׁנִּפְתְּחוּ וְהִתְנוֹצְצוּ, כָּל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת אוֹמֵר בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל, וּבִמְסִירוּת נַפְשׁוֹ, וּבְבִטּוּל כֹּחוֹתָיו. וּבְשָׁעָה שֶׁנִּתְבַּטֵּל לְגַבֵּי אֵין סוֹף אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת: “וְלֹא יָדַע אִישׁ”, שֶׁאֲפִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵעַצְמוֹ. אֲבָל זֹאת הַבְּחִינָה צָרִיךְ לִהְיוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם יֵשׁוּתוֹ, שֶׁלֹּא יִסְתַּלֵּק קֹדֶם זְמַנּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ; בִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר כֵּן אֶלָּא עַד עֵת שֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ וְיִטֹּל נִשְׁמָתוֹ, אֲזַי יִתְבַּטֵּל בְּאֵין סוֹף בְּתַכְלִית כְּפִי מַה שֶּׁיִּזְכֶּה: (תורה ד’ אות ט’)

עַל יְדֵי הַדְּבֵקוּת שֶׁל אָדָם בָּאֵין סוֹף בְּרָצוֹא וָשׁוֹב כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי כַּנַּ”ל, אֲזַי אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וָשׁוֹב, שֶׁשָּׁב לְדַעְתּוֹ וְיֵשׁוּתוֹ, אֲזַי נִשְׁאָר בּוֹ רְשִׁימוּ מֵאוֹר הַנִּפְלָא שֶׁל הַדְּבֵקוּת הַזֹּאת, וַאֲזַי הָרְשִׁימוּ מַרְאֶה לַדַּעַת אַחְדוּת הָאֵין סוֹף וְטוּבוֹ, שֶׁיֵּדַע שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד, שֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֲמִתִּי: (תורה ד’ אות ט’)

הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה. כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, עֲדַיִן הוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהִיא נֶחֱשֶׁבֶת אֶצְלוֹ עַתָּה גַּשְׁמִיּוּת כְּפִי הַהַשָּׂגָה שֶׁמַּשִּׂיג עַכְשָׁו רוֹמְמוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ; וְכֵן הוּא נוֹהֵג כָּל יָמָיו, שֶׁהוֹלֵךְ בְּכָל פַּעַם מֵהַשָּׂגָה לְהַשָּׂגָה, וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל הַשָּׂגָה הָרִאשׁוֹנָה. וְזֶה בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ שַׁבָּת, כֻּלּוֹ תְּשׁוּבָה, כִּי עִקַּר עוֹלָם הַבָּא הוּא הַשָּׂגַת אֱלֹקוּתוֹ, וּבְכָל עֵת שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַשָּׂגָה יְתֵרָה - יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַל הַשָּׂגָה הָרִאשׁוֹנָה. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ יָכוֹל לְהָבִין עַל יְדֵי זֶה גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּגְדֻלַּת הַצַּדִּיקִים, אַשְׁרֵי לָהֶם וּלְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם: (תורה ו’ אות ג’)

דַּע, שֶׁיֵּשׁ אוֹר שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִנַּפְשִׁין רוּחִין וְנִשְׁמָתִין, וְהוּא אוֹר אֵין סוֹף, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן רְדִיפָה דְּמַחֲשָׁבָה לְמִרְדָּף אַבַּתְרֵהּ. וְעַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה, זוֹכִין לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ עַל יְדֵי הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב בִּבְחִינוֹת מָטֵי וְלָא מָטֵי. וְנַעֲשִׂין תִּשְׁעָה הֵיכָלִין דְּלָאו אִנּוּן נְהוֹרִין וְלָא רוּחִין וְלָא נִשְׁמָתִין, וְלֵית מָאן דְּקַיְּמָא בְּהוּ, וְלָא מִתְדַּבְּקִין וְלָא מִתְיַדְּעִין. אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה שֶׁיִּרְדֹּף מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת אֵלּוּ - אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַשֵּׂכֶל לְהַשִּׂיג אוֹתָם, כִּי לָא מִתְדַּבְּקִין וְלָא מִתְיַדְּעִין (וְעַיֵּן בִּפְנִים, בְּסִימָן כ”ד): (תורה כ”ד)

הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג, כִּי אִם עַל יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, מֵעִלָּה לְעָלוּל, מִשֵּׂכֶל עֶלְיוֹן לְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְבַקֵּשׁ מְאֹד מְלַמֵּד וְרַבִּי הָגוּן כָּזֶה, שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה כָּל כָּךְ - עַד שֶׁיּוּכַל לְהַכְנִיס בְּדַעְתּוֹ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַתִּקְוָה הָאֲמִתִּית. וְכָל מַה שֶּׁהוּא קָטָן בְּיוֹתֵר - הוּא צָרִיךְ רַבִּי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ, לְסַבֵּב לוֹ כַּמָּה הַקְדָּמוֹת נִפְלָאוֹת בְּשֵׂכֶל גָּדוֹל, שֶׁהֵם בְּחִינַת צִמְצוּמִים הַנַּ”ל שֶׁעַל יָדָם יָבוֹא לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת (עַיֵּן ‘צַדִּיק’ אוֹת ל”ז ל”ח): (תורה ל’ אות א’ ב’)

עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מַמְשִׁיכִין הַשָּׂגַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל אוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְכָל מִצְוָה וּמִצְוָה הִיא בְּחִינַת צִמְצוּם לְהַשִּׂיג עַל יָדוֹ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ: (תורה ל’ אות ג’)

לִזְכּוֹת לְזֶה הַשֵּׂכֶל שֶׁהוּא הַקְדָּמָה לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁיִּהְיֶה שׂוֹנֵא בֶצַע, שֶׁיִּשְׂנָא אֶת הַמָּמוֹן בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה. אֲבָל עַל יְדֵי אַהֲבַת מָמוֹן - הוּא נוֹפֵל מִזֶּה הַשֵּׂכֶל, וְאַדְּרַבָּא, הוּא נוֹפֵל לִשְׁטוּת וּכְסִילוּת וּלְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה, וְהַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא מְסַבְּבִין אוֹתוֹ בְּסִּבּוּבִים שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם הַהֶפֶךְ מִשֵּׂכֶל הַנַּ”ל: (תורה ל’ אות ד’)

עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים זוֹכִין לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת: (תורה ל’ אות ה’)

כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא חֵלֶק אֱלֹקִי מִמַּעַל; וְעִקַּר הָאֱלֹקוּת - הוּא בַּלֵּב. וְהָאֱלֹקוּת שֶׁבְּלֵב אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הִיא בְּחִינַת אֵין סוֹף, כִּי אוֹר לֶהָבִיּוּתוֹ הִיא עַד אֵין סוֹף, הַיְנוּ אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ. וּלְפִי גֹּדֶל הַהִתְלַהֲבוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁהִיא עַד אֵין סוֹף - לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שׁוּם עֲבוֹדָה, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְגַלּוֹת שׁוּם מִדָּה טוֹבָה, כִּי מִגֹּדֶל הִתְלַהֲבוּתוֹ עַד אֵין סוֹף אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר. עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ צָרִיךְ לְצַמְצֵם הִתְלַהֲבוּת לִבּוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה; כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ, שֶׁנַּעֲבֹד אוֹתוֹ בְּעֻבְדוֹת וּבְמִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ: (תורה מ”ט אות א’)

כָּל מַה שֶּׁמִּתְקָרֵב יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - צָרִיךְ לֵידַע שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ; כִּי אִם יַחֲשֹׁב וִידַמֶּה בְּדַעְתּוֹ שֶׁכְּבָר נִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיוֹדֵעַ בִּידִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - זֶה סִימָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל, כִּי אִם הָיָה יוֹדֵעַ קְצָת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל. וְזֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְדַבֵּר וּלְהַסְבִּיר זֹאת, כִּי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֵין שִׁעוּר: (תורה ס”ג)

צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם בִּבְחִינַת בִּטּוּל, לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הַתַּכְלִית הַטּוֹב הָאֲמִתִּי הַנִּצְחִי, וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁיִּסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְּהַאי עָלְמָא, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל וּלְהִכָּלֵל בְּהַתַּכְלִית כִּי אִם עַל יְדֵי סְתִימוּ דְּעֵיְנִין, שֶׁיִּסְתֹּם עֵינָיו לְגַמְרֵי מֵחֵזוּ דְּהַאי עָלְמָא, אַף גַּם לְדָחְקָם בְּהָאֶצְבַּע; וְאָז לֹא יִהְיֶה לוֹ יִסּוּרִים וָצַעַר מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת קָבוּעַ תָּמִיד בִּבְחִינַת הַבִּטּוּל, כִּי אִם כֵּן יֵצֵא מִגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי, וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה הַבִּטּוּל בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, וְאָז הָרְשִׁימוּ שֶׁל הַבִּטּוּל מֵאִיר אֶל הַדַּעַת אוֹר מְתִיקוּת נְעִימוּת הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְאֶחָד לְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ כְּלָל. וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא, וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַיִּסּוּרִין וְהַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם, וְיִזְכֶּה לִטְעֹם וּלְהַרְגִּישׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה - מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא: (תורה ס”ה אות ג’ ד’)

כְּשֶׁזּוֹכֶה לְאֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת, שֶׁיִּתְנוֹצֵץ לוֹ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ צִמְצוּם, לְצַמְצֵם הַמֹּחַ וְהַדַּעַת שֶׁלֹּא יֵצֵא מִגְּבוּל שֶׁלּוֹ. כִּי אֲפִלּוּ בִּקְדֻשָּׁה אָסוּר שֶׁיִּהְיֶה הַמֹּחַ מְשׁוֹטֵט בְּמַה שֶּׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, כִּי כָּל בְּרִיָּה יֵשׁ לוֹ דַּי וּגְבוּל בֶּאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ בְּהִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּתוֹ, שֶׁאָסוּר לוֹ לָצֵאת חוּץ מֵהַגְּבוּל, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הֲרִיסָה חַס וְשָׁלוֹם: (ח”ב תורה ה’ אות ז’)

דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר: “כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל ה’ וְגוֹ’”, ‘אֲנִי’ יָדַעְתִּי דַּיְקָא. כִּי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה מִי שֶׁזּוֹכֶה שֶׁיִּתְנוֹצֵץ בְּלִבּוֹ - אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ כְּלָל, וְעַל כֵּן אָמַר: כִּי ‘אֲנִי’ יָדַעְתִּי, אֲנִי יָדַעְתִּי דַּיְקָא (‘אִיךְ’ וֵוייס): (שיחות הר”ן סימן א’)

וַאֲפִלּוּ לְעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מִיּוֹם לְיוֹם, לְפִי מַה שֶּׁמַּזְרִיחַ לוֹ וּמִתְנוֹצֵץ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם - אֵינוֹ יָכוֹל לְסַפֵּר לְעַצְמוֹ לְיוֹם שֵׁנִי הַזְּרִיחָה וְהַהִתְנוֹצְצוּת שֶׁל גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיָה לוֹ אֶתְמוֹל: (שיחות הר”ן סימן א’)

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא גָּדוֹל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר; וְאֵין יוֹדְעִין כְּלָל. כִּי נַעֲשִׂים בָּעוֹלָם דְּבָרִים נוֹרָאִים, מַעֲשִׂים רַבִּים לְאֵין תַּכְלִית וְשִׁנּוּיִים וְחִדּוּשִׁים רַבִּים וְנִפְלָאִים, וְאֵין יוֹדְעִין כְּלָל, וְאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּזֶה, רַק כָּל חַד כְּפִי מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ יָכוֹל לְהָבִין מֵרָחוֹק שֶׁאֵין יוֹדְעִין כְּלָל - וְאַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד מִ’תַּכְלִית הַיְדִיעָה שֶׁלֹּא נֵדַע’, כִּי עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל לֵידַע כְּלָל. וְעַיֵּן בִּפְנִים שִׂיחוֹת נִפְלָאוֹת בָּזֶה, וְאֵיךְ לְהִתְחַזֵּק עַל יְדֵי זֶה לְבַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל חַס וְשָׁלוֹם אַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַצְּעָקָה לְעוֹלָם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל מְאֹד וְיָכוֹל לְהִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה וְכוּ’ (עַיֵּן שָׁם): (שיחות הר”ן סימן ג’)