לה.

לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה, זֶה קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר מִשְּׁאָר כָּל הָעֲבוֹדוֹת. עַל כֵּן צְרִיכִין לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַכֹּחוֹת וּבְכָל מִינֵי עֵצוֹת לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד; וּכְבָר מְבֹאָר שֶׁעַל פִּי רֹב אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה כִּי אִם עַל יְדֵי מִלֵּי דִּשְׁטוּתָא (כַּנַּ”ל בְּאוֹת כ”ט): (שיחות הר”ן סימן כ’)