לד.

כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁמְּרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה - הוּא מַעֲלָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וּמַעֲלֶה וּמְתַקֵּן בָּזֶה אֶת הַדִּבּוּרִים רָעִים; גַּם הוּא נִתְעַלֶּה בְּמָמוֹן, וְכָל תּוֹמְכֵי אוֹרַיְתָא נִתְעַלִּים; גַּם זוֹכֶה לְבָנִים; גַּם מַעֲלֶה וּמְתַקֵּן אֶת הָאֱמוּנָה; גַּם כָּל הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת נִתְעַלִּים עַל יְדֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה וּמִצְוָה: (ח”ב תורה פ”א)