ה.

צָרִיךְ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הָעַזֵּי פָנִים הַמּוֹנְעִים. וְעִקַּר הָעַזּוּת וְהַהִתְחַזְּקוּת, הוּא עַל יְדֵי שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, בְּחִינַת “כִּי חֶדְוַת ה’ הִיא מָעֻזְּכֶם”: (תורה כ”ב אות ט’)