ו.

לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה הוּא עַל יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וְהָעִקָּר הוּא תְּפִלָּה, שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּכָל פַּעַם לְהַשִּׂיג הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיֵּלֵךְ בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא; וְעַל יְדֵי דֶּרֶךְ זֶה עִקַּר הַשִּׂמְחָה. וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה עִקַּר הָעַזּוּת וְהַהִתְחַזְּקוּת לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה נִמְשָׁךְ עַל יָדָם: (תורה כ”ב אות ט’)