ד.

אֲפִלּוּ הַקַּל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁרוֹצִים לְהַעֲבִירָם עַל דָּת חַס וְשָׁלוֹם - הֵם מוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כַּאֲשֶׁר נִרְאָה בְּחוּשׁ כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה בְּכָל יוֹם, שֶׁהוּא מְרֻצֶּה לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם; כִּי זֶה עִקַּר קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְשָׁלוֹם, וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה כַּנַּ”ל: (תורה פ’)