ג.

עַל יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם זוֹכִין לְשָׁלוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְדַבֵּר דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּלְקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה הֵיטֵב אֶל הַדִּבּוּר. וְעַל כֵּן עֵצָה טוֹבָה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה: לְקַבֵּל עָלָיו בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם; גַּם בְּלֹא זֶה, עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הִיא לְהִתְפַּלֵּל בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ (עַיֵּן ‘תְּפִלָּה’ אוֹת כ”ו): (תורה פ’)