ה.

צָרִיךְ לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. הַיְנוּ שֶׁיְּצַיֵּר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ כָּל הָאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, כְּאִלּוּ סוֹקְלִין וְשׂוֹרְפִין אוֹתוֹ וְכוּ’, וִיצַיֵּר הַמִּיתָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בְּמַחֲשָׁבָה חֲזָקָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ צַעַר הַמִּיתָה מַמָּשׁ בִּשְׁבִיל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ; כִּי הַמַּחֲשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תֹּקֶף גָּדוֹל, וִיכוֹלִין עַל יְדֵי שֶׁמְּצַיְּרִין בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ הַמִּיתָה לְהַרְגִּישׁ צַעַר הַמִּיתָה מַמָּשׁ. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְנַהֵג כָּךְ, צָרִיךְ לְדַקְדֵּק שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שָׁם בְּעֵת שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁקָּרוֹב שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, שֶׁלֹּא יָמוּת בְּלֹא עִתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם: (תורה קצ”ג)