ג.

מַה שֶּׁהַכַּלָּה שׁוֹלַחַת טַלִּית לְהֶחָתָן, יֵשׁ עַל זֶה טַעַם גָּדוֹל עַל פִּי תּוֹרַת אֱמֶת. וְכֵן מַה שֶּׁצּוֹעֲקִין ‘שַׁבָּת’ וְאוֹמְרִים מִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא שֶׁקּוֹרִין גְרַאמֶין (“עֶלַה”), הַכֹּל שַׁיָּךְ לְהַחֲתֻנָּה עַל פִּי הָאֱמֶת (עַיֵּן בְּלִקּוּטֵּי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק א’ סִימָן מ”ט בְּסוֹפוֹ). וְעַיֵּן עוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר (שִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן פ”ו), מֵעִנְיַן כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂין עַל הַחֲתֻנָּה, מַה שֶּׁמְּכַסִּין הַכַּלָּה וְכוּ’, וּמַה שֶּׁזּוֹרְקִין עַל הֶחָתָן הָאפִין, וּמַה שֶּׁהֶחָתָן דּוֹרֵשׁ וּפוֹסְקִין לוֹ הַדְּרָשָׁה וְנוֹתְנִין לוֹ מַתָּנוֹת לַדְּרָשָׁה, וְכֵן מַה שֶּׁהַבַּדְחָנִים מְהַפְּכִין עַצְמָן וְכוּ’ - הַכֹּל מֵאֵת ה’. וּמְבֹאָרִים שָׁם עַל זֶה טְעָמִים נִפְלָאִים, וְאֵין כָּאן מָקוֹם לְבָאֲרָם: (תורה מ”ט בסוף, שיחות הר”ן סימן פ”ו)