טו.

כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אֵיזֶה מִצְוָה, יֵשׁ כֹּחַ בְּהַמִּצְוָה לֵילֵךְ וּלְעוֹרֵר כָּל הָעוֹלָמוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בְּרָכָה לְכָל הָעוֹלָמוֹת. וְעִקַּר הַבְּרָכָה שֶׁנִּשְׁפָּע מִלְּמַעְלָה הוּא שֵׂכֶל, וּכְשֶׁבָּא לְמַטָּה - נַעֲשֶׂה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי רְצוֹנוֹ; בְּכֵן מִי שֶׁהוּא בַּעַל נֶפֶשׁ צָרִיךְ לְכַוֵּן רְצוֹנוֹ שֶׁיַּמְשִׁיךְ בִּרְכַּת הַשֵּׂכֶל. וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנָה לְתוֹךְ בִּרְכַּת הַשֵּׂכֶל, כִּי אֵין לִסְמֹךְ עַל שֵׂכֶל בְּעַצְמוֹ כַּיָּדוּעַ.

גַּם עַל יְדֵי פְּנִימִיּוּת הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין עַל יְדֵי הַמִּצְווֹת נִתְבָּרֵךְ הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר אֶת הַמֹּחִין וְכוּ’, וְעַל יְדֵי כָּל זֶה זוֹכֶה לְהַשִּׂיג הָאוֹר שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה וְכוּ’, שֶׁהוּא אוֹר אֵין סוֹף, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ בְּשׁוּם שֵׂכֶל כִּי אִם עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה, וּמַשִּׂיגִין אוֹתוֹ בִּבְחִינַת מָטֵי וְלָא מָטֵי וְכוּ’, עַיֵּן בִּפְנִים (תורה כ”ד).