כט.

עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהוּא בְּחִינַת נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, הוּא עַל הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְהַלּוֹמְדִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דַּעַת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר; כִּי אַחֲרֵיהֶם הוּא כָּרוּךְ תָּמִיד לְהַחֲטִיאָם (סוכה נב.), מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נְשָׁמָה גְבֹהָה בְּיוֹתֵר, שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל. וְהָעִקָּר לִשְׁמֹר אֶת הַמַּחֲשָׁבָה מְאֹד מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, כִּי עֲלֵיהֶם הוּא כָּל בִּנְיָנוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע רַחֲמָנָא לִצְלָן: (תורה ל”ה אות א’)