מד.

עִקַּר קִיּוּמוֹ שֶׁל הַדַּעַת הוּא עַל יְדֵי שָׁלשׁ בְּחִינוֹת: הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְלַמֵּד חָכְמָתוֹ לַאֲחֵרִים, וּלְקָרְבָם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה; גַּם צָרִיךְ לְהַקְדִּים יִרְאַת חֶטְאוֹ לְחָכְמָתוֹ; גַּם צָרִיךְ לְדַקְדֵּק אֵיךְ לְהוֹצִיא חָכְמָתוֹ, שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו “דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן”, וְלֹא יִהְיוּ נִבְזִים. וַאֲזַי זוֹכֶה עַל יְדֵי הַדַּעַת לְהַמְשִׁיךְ שָׁלֹשׁ הַשְׁפָּעוֹת, שֶׁהֵם אֲכִילָה, שְׁתִיָּה, וּמַלְבּוּשִׁים: (תורה נ”ח אות ה’)