נ.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת שָׁלֵם, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁכָּל הַזְּמַן שֶׁל הָעוֹלָם אֵינוֹ כְּלוּם, כִּי עִקַּר הַזְּמַן הוּא מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת, אֲבָל כָּל מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל נִתְגַּדֵּל יוֹתֵר - הוּא רוֹאֶה וּמֵבִין בִּטּוּל הַזְּמַן בְּיוֹתֵר, (וְעַיֵּן בִּפְנִים שֶׁמַּסְבִּיר זֹאת הֵיטֵב). וְגַם בְּחוּשׁ רוֹאִין פְּרִיחַת הַזְּמַן מְאֹד מְאֹד, כְּצֵל עוֹבֵר מַמָּשׁ וּכְעָנָן כָּלָה וְכוּ’. וְאִם תָּשִׂים לֵב לָזֶה - תִּנָּצֵל מִדַּאֲגוֹת עוֹלָם הַזֶּה הַרְבֵּה, וְתִתְחַזֵּק הַרְבֵּה לַחֲטֹף וְלַחֲטֹף בְּכָל פַּעַם כָּל מַה שֶּׁתּוּכַל שֶׁיַּצְלִיחֲךָ לָנֶצַח, שֶׁשָּׁם הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן לְגַמְרֵי, כִּי הוּא עוֹלָם הַנִּצְחִי: (ח”ב תורה ס”א)