מט.

עִקַּר יִשּׁוּב הַדַּעַת הוּא עַל יְדֵי שִׂמְחָה; כִּי עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה הַמֹּחַ מְיֻשָּׁב, וְיָכוֹל לְהַנְהִיג הַמֹּחַ כִּרְצוֹנוֹ, לַחֲשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, אֲבָל עַל יְדֵי מָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת - הַמֹּחַ וְהַדַּעַת בְּגָלוּת, וְקָשֶׁה לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. נִמְצָא שֶׁעַצְבוּת הִיא מְנִיעָה גְּדוֹלָה מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: (ח”ב תורה י’)