יא.

מְאֹד מְאֹד צְרִיכִין לִזָּהֵר לְפַנּוֹת אֶת הַמֹּחַ מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּמִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, מֵחָמֵץ, שֶׁלֹּא יַחְמִיץ אֶת חָכְמָתוֹ בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּבְתַאֲווֹת, כִּי הֵם מְטַמְטְמִין וּמְטַמְּאִין מֹחוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשְׂמֹחַ. גַּם צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ יִרְאָה חִיצוֹנִית, שֶׁלֹּא יִירָא מִשּׁוּם דָּבָר - רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד; כִּי גַּם עַל יְדֵי יְרָאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת אִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ, וּמוֹנֵעַ הַשִּׂמְחָה. וְהָעִקָּר: לִשְׁמֹר מֹחוֹ שֶׁלֹּא יַחְמִיץ, שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּהִרְהוּרִים רָעִים וּבְתַאֲווֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָמֵץ, שֶׁהֵם סִטְרָא דְּמוֹתָא. וְצָרִיךְ לִגְעֹר בְּאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁהֵם סִטְרִין אַחֲרָנִין, וּלְגָרְשָׁם מִדַּעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, שֶׁלֹּא יִתְקָרְבוּ אֵלָיו, וְלִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִכְנֹס בְּמֹחוֹ אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת חַס וְשָׁלוֹם. גַּם צָרִיךְ לְשַׁתֵּף הָאַהֲבָה עִם הַיִּרְאָה; וְאָז דַּיְקָא יוּכַל לְזַכֵּךְ מֹחוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה בְּכָל הַכֹּחוֹת, עַד שֶׁתִּהְיֶה תְּפִלָּתוֹ בְּחִינַת רְעָמִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְשִׂמְחָה וְכוּ’ כַּנַּ”ל: (תורה ה’ אות ד’)