כה.

צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ בְּכָל עֵת, הֵן פַּרְנָסָה אוֹ בָּנִים, אוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה חַס וְשָׁלוֹם בְּבֵיתוֹ וְצָרִיךְ רְפוּאָה וְכוּ’, עַל כֻּלָּם יִהְיֶה עִקַּר עֲצָתוֹ רַק לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְיַאֲמִין בַּה’, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹב לַכֹּל, הֵן לִרְפוּאָה, הֵן לְפַרְנָסָה, הֵן לְכָל הַדְּבָרִים, וְיִהְיֶה עִקַּר הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בָּתַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלֹא יִרְדֹּף אַחַר תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת; כִּי רֻבָּם אֵינָם מוֹעִילִין כְּלוּם, וּמְעַט דִּמְעַט הַמּוֹעִילִין - אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֶם, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְמָצְאָם; אֲבָל לִקְרֹא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - זֶה טוֹב וּמוֹעִיל לְכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וְזֶה יָכוֹל לִמְצֹא תָּמִיד, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בַּנִּמְצָא תָּמִיד: (תורה י”ד אות י”א)