לו.

עִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁצָּרִיךְ לְהָעִיז פָּנָיו נֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וַאֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת. כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת, כִּי כָּל חַד לְפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ אֶת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְרוֹאֶה פְּחִיתוּתוֹ וּגְרִיעוּתוֹ, אֵיךְ הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו; עַל כֵּן בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְסַלֵּק אֶת הַבּוּשָׁה, וְיָעִיז פָּנָיו לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ כַּנַּ”ל. וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לוֹ נֶגֶד הַחוֹלְקִים וְהַמּוֹנְעִים מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְקַבֵּל חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה דִּקְדֻשָּׁה, וְלֹא לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם; וְאָז זוֹכֶה לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה, שֶׁעִקָּרָהּ עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל: (תורה ל’ אות ח’)