ח.

גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הַמֻּבְחָרִים, הֵם מַמְשִׁיכִין הִתְנוֹצְצוּת אוֹר הָאֵין סוֹף עַל כָּל הַמִּתְקָרְבִים וְנִכְלָלִים בִּשְׁמָם. וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב הָאָדָם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, וְאוֹמֵר כַּמָּה תֵּבוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל - זֶה בְּחֶמְלַת ה’ עָלָיו, שֶׁנִּפְתַּח לוֹ אוֹר אֵין סוֹף וְהֵאִיר לוֹ, וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת - אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי מַזְלֵיהּ חָזִי - תֵּכֶף נִתְלַהֵב נִשְׁמָתוֹ לִדְבֵקוּת גָּדוֹל, לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹר אֵין סוֹף; וּכְשִׁעוּר הִתְגַּלּוּת אֵין סוֹף, לְפִי מִנְיַן הַתֵּבוֹת שֶׁנִּפְתְּחוּ וְהִתְנוֹצְצוּ - כָּל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת אוֹמֵר בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל, וּבִמְסִירַת נַפְשׁוֹ, וּבְבִטּוּל כֹּחוֹתָיו. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, כִּי רַק הֵם יוֹדְעִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, מֵאוֹר הָאֵין סוֹף וְרַק הֵם מְאִירִין בָּנוּ נְעִימוּת הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת לְכָל חַד כְּפִי מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ: (תורה ד’ אות ט’)